הכול התחיל לגמרי במקרה... תחושת בטן היא שהביאה אותי לשתול חלקת כרם קטנה ליד ביתי בהרי יהודה ליד ירושלים. השנה הייתה 1988 וארבע שנים מאוחר יותר, מעכתי את הקברנה סובניון והמרלו הראשונים, בצריף ריק ליד לול התרנגולים שלי (בראייה לאחור, ניתן לומר שזה לא היה יין גראג' אלא יין ארווה...). גידלנו את היין במשך 24 חודשים בשתי חביות עץ אלון צרפתיות חדשות מבית "סגה מורו" וביקבקנו את היין באביב 1995. הכול נעשה בסטנדרטים הטובים ביותר, אפילו פקקי השעם היו הטובים ביותר שכסף יכול לקנות. השם שבחרנו ליקב - קסטל, הוא על שם טירת צלבנים הנמצאת בסמוך. על התווית איור יפיפה שצויר על ידי חברי, אריה אזן, של ביתי והכרמים לידם ובחוצפה ישראלית קראתי ליין- Grand Vin, יין גדול... רק כדי שכולם יידעו כי בהכנת היין הושקע מאמץ רב. בשלב זה, טרם חשבנו על עשיית יין שני. תרגמתי לצרפתית את "הרי יהודה" ל"Houte- Judee " – וטבעתי מטבע לשון חדש...
חברי ומשפחתי הסכימו פה אחד כי זהו "יין גדול", אך חברים הינם חברים ואני לא הייתי משוכנע. כאשר חברתי העיתונאית- דליה פן לרנר הציעה לקחת את אחד היינות לסרינה סתקליף, אמנית היין שניהלה את מחלקת היין בבית המכירות הפומביות סותביס שבלונדון, הסכמתי מיד - מאחר ולא היה לי מה להפסיד. תגובתה הייתה עוצרת נשימה...:
"דליה היקרה,
תודה לך על שהבאת לי את היין הפנטסטי מבציר 1992 של אלי בן-זקן. טעמתי את היין עם בעלי, דויד פפרקורן (אמן יין גם הוא), ושנינו מצאנו אותו מצוין. הוא שונה מאוד מיינות ישראליים אחרים, אין לו את הטעמים המבושלים והעשבוניים, אשר לצערי אופייניים ליינות ישראליים אדומים. היין עשוי בצורה מבריקה, "קלאסי, והוא "Tour de force"- (ביטוי צרפתי שמשמעותו, הישג יצירתי יוצא מן הכלל). אנא מסרי לו את איחולי.
אני מקווה כי אחרים יבינו את הרמז וילמדו כיצד לעשות זאת. אני תוהה אם הכרמים נמצאים בגובה. אני מניחה שברשותו הייחורים המתאימים ומלאי שורשים. תודה לך, על שנתת לי את ההזדמנות להכיר יין נפלא זה.
איחולי כל טוב,
סרינה
זה היה כמו לקבל פקס מהכל יכול!
כאשר נטעתי את הכרם הראשון ליד ביתי ובצרתי את הענבים הראשונים, לא היה לי חלום או שאיפה לעסוק ביין באופן מקצועי ולהפוך את ייצור היין לעסק. המכתב של סרינה שינה הכל. סרינה ואני נהיינו חברים ואני תמיד מזכיר לה שאילולא היא, לא היה את מה שיש כיום. אני אוהב לומר שהיא הסבתא-רבא של יקב קסטל.
מאז ועד היום, כרמים נוספים ניטעו, לול התרנגולים הפך ליקב ומרתף נחצב בסלע. אריאל, בני, נסע לבורגונדי לשנתיים ולמד עוד על תורת ייצור היין. חתני לשעבר, ארנון גבע, נטש את עבודתו בביטוח ועבר לתחום הפרוזאי והיפה יותר: ייצור יין.
הבמה הייתה מוכנה לעתיד חדש ותקוות גדולות.